<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרצ"ח</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[ע"ז ע"א ע"א] פסק עד שלא מדד מותר. וכמו שמפרש בגמ'. אמ' אמימ' משיכה בגוי קונה. לא הוצרך אמימ' ללמדנו על המשיכה שהיא בעצמה קונה דהא אשכחן דאית בהו חזקה כדכת' וישב ממנו שבי ועוד דבין ריש לקיש לר' יוחנן דאמ' משיכה בישר' קונה ולמ"ד מעות קונות ולא משיכה היכא דליכא אלא משיכה קני. כדאמרי' בפ' הזהב קרא ומתני' מסייע ליה לר"ל דתנן נתנה לבלן ואמ' רב לא שנו אלא דלא מיחסרא משיכה אבל מיחסרא משיכה לא שהרי ישר' אינו קונה אלא במשיכה והיכא דליכא שום משיכה קונה. כמו כן בגוי פשיט' שקונה. וגם אם הוא דרך מכר ומשך זה המעות וזה מה שכנגדו יקנה. להא לא איצטריכא ליה לאתויי שום ראיה. ומדברי רב אשי אתה למד כמו כן דקני. וכן מוכיח בבכורות פ' הלוקח עובר (בכורו) [פרתו] דקא פריך גוי כלל [וכלל] לא ומה גופו קונה (גוף) [ממונו] לא כ"ש. ולכך צריך לפרש מילתיה דאמימ' הכי. אמ' אמימ' משיכה בגוי קונה כגון במקח וממכר וכל הנחלף בזה כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ולא יכול לחזור בו ובמשיכה קונה ולא במעות. תדע. ומדינא דמלכותא וממנהגם צא ולמד דהני פרסאי דמשדרי פרדישנא להדדי ולא הדרי בהו. פרדישנא הוא מעניין סבלונות ששולח איש לחברו כדי לפורעו כיוצא בסבלונו. ודומה לו בחלק (מאי דישנא להאי פרדישנא) אחר הדברים (האמת) [והאמת] בא סנחרב מלך אשור האי דישנא להאי פרדישנא וכי זה השר ראוי לתגמול כזה. ותדע דלמא קיהיב מתנות להדדי ולא הדרי בהו. ועוד תימא היה אלו היה מביא ממתנה ראייתו. ועוד מה צריך לומ' התם רמות רוחא הוא דנקט להו. והלא באי זה פנים היה לומ' חזור את מתנתי. והלא אין דרך העולם בכך. אפי' אומה גרועה שבעולם. והמבין יבין. אלא מנהגם היה לשלוח סיבלונות להדדי. ועל מנת שיחזיר לו כנגדו. והם לעולם לא יחזרו. ואע"פ שכל זמן שלא שלח לו. ואפי' ישלח דבר פחות (מה) [ממה] ששלח לו. אפי' הכי לא הדרי בהו. והרי שמשיכה קונה. ואילו לא הית' המשיכה קונה היה יכול לחזור כל זמן שלא קבל כנגד מה ששלח לו. וכן עיקר. ובמסקנ' אמר' שמעתא סבייתא כי כיליתו חמרא שקולו זוזי מינייהו. ופיסוק נמי צריך כדקתני במתני'. ומתני' כשהקדים לו דינר והדר כיילו להו. והן היו מושכין בכלי ישר' וקונין במשיכה ובמעות. והא נמי מוכח דבהא לא איצטריך ראיי'. דאיכא עכבת יין דקמא קמא נסכיה. וק"ל אי הכי מעות קונות וקני להו ומ"מ פליג אדר' אבהו דאיהו אמ' משיכה בגוי קונה ולא מעות כן מוכיח בבכורות. גימ'. ומורי לא ידע תירוץ לדבר וכי הואיל וקיבל המעות מותרין אע"פ שלא קנה. וכדאמרן לעיל גוי דנסכיה חמרא דישראל שלא בכוונה שרי למישקל דמי מיניה. ולאו מילתא היא כלל. וכ"ש דסייעתא אתי לרב אשי דס"ל מעות דמסיק תירוצא בבכורות אבריית' דלקמן. ויש לתרץ דחויי קא מדחי ליה למימרא דדילמ' היכא דאיכא משיכה לא הוי בעי מעות והכא משום הכי לא בעי דלא הויא משיכה ולאו משום דפליג עליה במשיכה דדילמ' תרתי אית ליה בגוי דמעות קונות וגם משיכה. אבל לא מצינו כיוצא בו. דהאי א"כ מ"ט. ועוד בפ' הזהב מוכח אית ליה דגוי במעות קונות ולא במשיכה אמ' רבא קרא ומתני' מסייע ליה לריש לקיש מתני' דתנן נתנן לבלן אע"פ שלא רחץ מעל ואמ' (רבא) [רב] דווקא לבלן דלא הוי מיחסרא משיכה אבל מידי אחריתי לא. והתניא נתנן לספר מעל הספר הוא דבעי למימשך תספורת הב"ע בספר גוי דלאו בר משיכה הוא תנ"ה נתנו לספר או לבלן או לספן או לכל בעלי אומניות לא מעל עד שימשוך וקשיין אהדדי אלא לאו ש"מ כאן בספר גוי כאן בספר ישר'. ואפי' תרצת התם רב כר' יוחנן אית ליה ומתני' בבלן גוי וכל הנהו דמתני' איפכא מתרץ להו. ומשיכה בגוי קונה ובישר' אינה קונה ומ"מ שניהן לא יקנו בגוי. גימ'. פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה ואפי' הוא מושך לו צריך פסק ומתן מעות. לדברי רב אשי הכי קתני המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד וקיבל מעות אפי' לא מדד אלא שזה משך קנה אע"פ שמדד וגם קיבל מעות ומשך דמיו אסורין הואיל ונגע בו קודם הפסק. כי הפסק הוא דגמר הקניין. ואי קייצי דמיקני כדשמואל דאמ' הלוקח כלי על מנת לבקרן חייב באחריות והוא דקייצי דמי. ת"ש דאמ' ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה. כללו של דבר לא ידעינן מאי היא ראייתו מכאן כלל דאם הוא מוחל א"כ והוא זוכה אין כאן בו דין. אלא דבר אחר הוא כמו המתנה שאמרנו שנקנית לדברי הכל. ועוד לא ידעתי מאי ראייה היא. וכי מפני שהוא נהרג הרי גזל מחברו מוכיח דלא קני לה עד שמייאש. אפי' הכי נהרג. אבל מורי פי' קצת טעם לדבר. דהכי פריך. בשלמא אגזל חברו מחייב משום (דגזל) דשם גזל עליו. אבל הכא דמישר' דאין שם גזל עליו אמאי מחייב אי לא קני אלא לא משום דקני ומשום הכי מיחייב דאישתרש בחטא. גימ'. אלא לאו ש"מ משיכה בגוי קונה. והכי הילכתא.
